ההשוואה בין שני מוצרי החסכון הפנסיוני הנפוצים - ביטוח מנהלים וקרן פנסיה- מתמקדת בדרך כלל בפרמטרים הבאים: דמי ניהול, כיסויים ביטוחיים, מקדם המרה, סוג החוזה של חברת הביטוח/בית ההשקעות מול הלקוח, ביטוח מקרה מוות, אג"ח מיועדות (מבטיחות תשואה) ותשואות עבר.

​

ההשוואה בין שני מוצרי החסכון הפנסיוני הנפוצים - ביטוח מנהלים וקרן פנסיה- מתמקדת בדרך כלל בפרמטרים הבאים: 

 

* דמי ניהול - בקרן הפנסיה דמי הניהול זולים משמעותית.

* כיסויים ביטוחיים - יתרון לביטוח המנהלים בכל הקשור לכיסוי אובדן כושר עבודה.

* מקדם המרה - קיים מקדם המרה מובטח בפוליסות ביטוחי מנהלים אשר הופקו עד שנת 2013.  

*סוג החוזה של חברת הביטוח/בית ההשקעות מול הלקוח - תקנון אחיד בקרן הפנסיה לעומת חוזה אישי בביטוח המנהלים.

* ביטוח מקרה מוות - קצבת שארים המובטחת בקרן הפנסיה לעומת מינוי מוטבים בביטוח המנהלים.

*אג"ח מיועדות (מבטיחות תשואה) - אג"ח אלה נמצאות בקרנות פנסיה מקיפה בלבד (עד 30% מנכסי קרן הפנסיה). לאחרונה יצא לדרך מהלך שקידם משרד האוצר לביטולן, אולם עדיין תהיה רשת בטחון לחוסכים בקרנות הפנסיה, המבטיחה תשואה של כ- 5.15% (צמודים למדד) על כ- 30% מנכסי הקרן.

 

כאשר עלינו לבחור (כשכירים או כעצמאים) האם להפקיד באופן שוטף לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים עלינו להביא בחשבון את היתרונות והחסרונות של כל מוצר, בהתייחס לפרמטרים המרכזיים שצויינו מעלה. עם זאת, יש נתון חשוב נוסף, אשר אנו חייבים להתחשב גם בו- התשואות ארוכות הטווח אותן השיגו קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים.

ההתמקדות בפערים הקיימים בדמי הניהול (לרעת ביטוח המנהלים) נכונה וראוייה, אולם יש להתייחס גם לתשואות, לטווח ארוך, שהשיג כל אחד משני מכשירי החסכון, היות ולתשואה זו השפעה קריטית על גובה הפנסיה אותה נקבל עם פרישתנו. חשוב לציין, כי בבדיקה שערכנו התגלו פערים לא מבוטלים בתשואות קרנות הפנסיה לעומת תשואות ביטוחי המנהלים, כאשר הפערים המשמעותיים התגלו במסלולי ההשקעה בעלי רמת הסיכון הגבוהה ביותר, וזאת בקרנות הפנסיה המקיפות בלבד.

​

ההבדלים הדרמטיים בתשואות המסלולים המנייתיים של קרנות הפנסיה לעומת ביטוחי המנהלים בשתי החברות נובעים, בראש ובראשונה, מקיומן של אגרות החוב המיועדות בקרנות הפנסיה (בשיעור של כ- 27%), אשר קונות אותן גם עבור העמיתים בקרנות הפנסיה המנייתיות. אגרות חוב אלה ממתנות את הסיכון בקרנות הפנסיה המנייתיות, אולם בשנים בהן מדדי המניות עולים באופן משמעותי (המצב הקיים בשנים האחרונות), דווקא ביטוחי המנהלים במסלולים המנייתיים יניבו תשואה עודפת, היות ומרכיב המניות בהן גבוה משמעותית ממרכיב המניות של קרנות הפנסיה המנייתיות.

 

לעומת זאת, במסלולים הכלליים, בהם משקל אגרות החוב דומה (או גבוה יותר) למשקל המניות, ההבדלים בתשואות בין קרנות הפנסיה לביטוחי המנהלים (גם בשנים בהן שוק המניות חיובי) כמעט ואינם קיימים (ולעיתים אף יש עדיפות לקרנות הפנסיה).

חשוב להדגיש, כי ההגנה הקיימת בקרנות הפנסיה, בדמותן של אגרות חוב מיועדות (ובקרוב, כאמור, הגנת תשואה של 5.15% צמודים למדד) מקטינה את רמת הסיכון והתנודתיות של קרנות הפנסיה לעומת ביטוחי המנהלים. עובדה זו באה לידי ביטוי במדד שארפ (תשואה ביחס לסיכון) גבוה יותר ובסטיית תקן נמוכה יותר של קרנות הפנסיה במסלול הכללי לעומת ביטוחי המנהלים באותו מסלול.

לסיכום, ניתן לומר כי בכל הקשור למבחן התשואות במסלול הכללי נצחו קרנות הפנסיה ואילו במסלול המניות ניצחו ביטוחי המנהלים. בשני מכשירי החסכון הפנסיוני קיימת השפעה גבוהה לחשיפה של קרנות הפנסיה לאגרות חוב מיועדות - חשיפה זו ממתנת תנודתיות ומקטינה רמת סיכון בכל מסלולי ההשקעה (כלליים ומנייתיים) ומאידך, בתקופות בהן שווקי המניות מניבים תשואה חיובית גבוהה, החוסכים בביטוחי המנהלים במסלולים המנייתיים ייהנו מתשואה עודפת משמעותית.

​

​

​

​

​